חיים זקן בנין והשקעות בע"מ נ' צנירו

החלטה

1.ביום 11.8.09 הגישה התובעת תביעה לפינוי מושכר כנגד הנתבע. המדובר בנכס אותו שכר הנתבע מאת התובעת במרכז המסחרי בביתר עלית.

2.ביום 26.10.09 ניתן פסק דין כנגד הנתבע בהעדר הגנה. על פי פסק הדין על הנתבע לפנות את הנכס הנ"ל וכן הוטלו עליו חיובים בגין אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד.

3.ביום 25.1.10 עתר הנתבע לביטול פסק הדין ולמען הזהירות בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

בתצהירו בתמיכה לבקשות טוען הנתבע כי דווקא התובעת היא זו אשר הפרה את הסכם השכירות עמו ובגין כך אף גרמה לו לנזקים.

הנתבע מוסיף וטוען כי עם קבלת התביעה הוא החל להתארגן להגיש כתב הגנה.

בהמשך נטען כי על פי נספח א' לבקשה הגיש הנתבע תלונה במשטרת ישראל ביום 22.10.09. בעקבות תלונה זו, אשר הוגשה לאחר הגשת התביעה דנן, יצר עמו קשר נציג התובעת ונציג בין דין צדק קהילות האשכנזים בביתר עלית על מנת לנסות ולהגיע להסכמות, ובכלל זה ניתנה לו התחייבות של בית הדין כי התביעה כנגדו תוסר. בכך הוא סבר כי נסתיים ההליך הקשור בתביעה. לגירסתו, חרף זאת פנתה התובעת לבית המשפט לקבלת פסק דין בהעדר הגנה.

עוד טוען הנתבע כי פסק הדין לא הומצא לו מעולם וזאת חרף האמור בפסק הדין שיש להמציא לו את פסק הדין בתוך 30 יום מיום נתינתו.

הנתבע ממשיך וטוען כי עוד לפני מתן פסק הדין וללא קשר אליו הוא סגר את עסקו לאור הפרות התובעת ולפיכך פסק הדין הינו אקדמי בלבד.

הבקשה מוגשת לאור החיובים הכספיים שבפסק הדין.

4.התובעת מתנגדת לבקשה.

בתגובתה מציינת התובעת כי בהתאם להוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, על הנתבע היה להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 יום מיום המצאתו.

התובעת מציינת עוד כי ביום 26.10.09 הופיע שליח מטעמה בביתו של הנתבע על מנת למסור לו את פסק הדין. בבית נמצאה אשת הנתבע אשר סירבה לקבל את המסמך שהכיל את פסק הדין. אף בשיחה הטלפונית שערך השליח עם הנתבע באותו יום הודיע הנתבע כי הוא מסרב לקבל את פסק הדין.

בנסיבות אלה נשלח למחרת פסק הדין לנתבע הן בדואר רגיל והן בדואר רשם.

התובעת טוענת כי ביום 28.10.09 ידע הנתבע על קיום פסק הדין כנגדו ולפיכך בנסיבות העניין יש להחיל את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה.

לחילופין טוענת התובעת כי פסק הדין הומצא לו פעם נוספת בתחילת חודש נובמבר וזאת לאור האמור בסעיף 57ג' לפקודת הראיות הדן בהמצאה על ידי הדואר.

יתר על כן, הנתבע אף נמנע מלדרוש את דבר הדואר שנשלח אליו ואשר הכיל את פסק הדין לשיטת התובעת בשתי דרכי ההמצאות הנ"ל. אין ספק כי הבקשה שהוגשה ביום 25.1.10 הוגשה בחילוף מנין 30 וכי על הנתבע להצטייד בהארכת מעוד מבית המשפט.

בבקשת הנתבע אין בפי הנתבע כל טעם מיוחד כנדרש על פי הדין וההלכה הפסוקה, שכן בנסיבות אלה לא חל כל אירוע בו סוכלה כוונתו של הנתבע להגיש את הבקשה במועד.

לתגובה צירפה התובעת את תצהירו של מר יאיר סינה אשר נשלח על ידי התובעת להמציא לנתבע את פסק הדין.

5.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.